22 מאי 2011
הקרבת הפיון
על מנת שלא יהיה ספק במי המדובר הרי המקריב הוא ממשל אובמה והפיון הוא מדינת ישראל. לכאורה, הרי בנאומו של אובמה מאמש אודות המזרח התיכון, אין כל חידוש,. הוא חזר על מדינות קודמיו לגבי יישוב הסיכסוך בין ישראל לפלשתינים, לכאורה.
בחינה נוספת נוספת של הנאום מצביעה על שינוי גדול במדיניות האמריקנית כלפי ישראל ואין המדובר על פרט זה או אחר, המדובר באסטרטגיה האמריקנית באשר למיצוב המזרח התיכון ו"האביב הערבי" השורר בו לכאורה ומקומה של ישראל במרקם האזורי.
אובמה קיבל את כל תנאי הפלשתינים לכניסה (או לדחיית) המשא ומתן ודחה באורח למצער גורף את גישת ודרישות ישראל דהיינו, אובמה הלכה ולמעשה דחה את מירב דרישות הביטחון של ישראל עקב הקמת מדינה פלשתינית על גבולה. הנאום מצביע על הצורך והחובה הישראלית לסגת ראש וראשון מכל שטחי יו"ש לקווי 1967, עם חילופי שטחים, אך זאת כתנאי מוקדם לקיום המשא ומתן ואף צרכי הביטחון של ישראל אינם נילקחים בחשבון, אלא אם הצהרה חסרת כיסוי אובמית בנוסך "אנו מחויבים לבטחון ישראל" מניחה את דעתו של אי מי בנינו.
כעת, משיקבלו הפלשתינים מבוקשם, כל מבוקשם הטריטוריאלי, אזי יפתח למעשה המשא ומתן (או אפשר שאף כלל לא). וכי על מה נדון במשא ומתן זה? כמובן, על גורל ירושלים, זכות השיבה, הכרת הערבים במדינה יהודית בארץ ישראל וסיום הסיכסוך בנינו, שהרי כל שאר הנושאים כבר ייותרו מדיון, השטחים כבר נימסרו.
האם קיים בחלד האוויל שחושב ומאמין כי לאחר שהפלשתינים קיבלו כבר את מבוקשם יוותרו ולו כזית על תביעותיהם לעיל? כמובן שלא. החל משלב זה תידרש כמובן ישראל לוותר ולוותר עוד ועוד על חלקים חיונים בצרכי הגנתה האסטרטגית. הקוץ שבאליה הוא כמובן שישראל היא שתדרש לוותר עוד ועוד עקב סחטנות מסורתית פלשתינית ואילו העולם "יבין" את המופרעים מ"הקינדרגרדן" הפלשתיני ויראה בעין אוהדת את התבצרותם מאחורי "דרישותיהם הצודקות לזכויותיהם הלאומיות". שוב יופנה הזעם הבינלאומי כנגד ישראל ושוב יתודלק מסע הדה-לגיטימציה כנגדנו, אלא שהפעם אנו כבר נהיה בתנאי נחיתות חמורים עד קיומיים.
ובכן, ככל שהחוסיין מהבית הלבן חסר ניסיון וכישלונר סידרתי (ועל כך נעמוד בהמשך, בהקשר שלנו), הרי למצער הינו מוקף בעשרות רבות של יועצים (ראה קלינטון "הפלשתינית") המנסים למנוע את נפילותיו. אובמה ויועציו יודעים היטב את אשר הם מציעים, הם יודעים היטב כי נאום אובמה הנוכחי, כמו גם נאום קהיר לפניו היה פעולת הקרבת הפיון על מנת ליישר את ההדורים הנערמים לפני החוסיין בלוח השחמט המזרח תיכוני.
כאשר החוסיין מפטפט "צורכי הביטחון של ישראל יקרים לנו" הוא בפירוש, ללא כל ספק אינו מתכוון לכך ולא יממשם במדה והדברים יהיו תלויים בו. ממשל אובמה תומך בצרכי הביטחון של ישראל מכפיה, מאונס, כמי שכפאו שד, באשר העם האמריקני ושני בתי הניבחרים שלו הינם באופן גורף מצדדים במדינת ישראל בניגוד למדיניות ממשלם. במדה ואובמה ימתח את החבל יותר מדי הרי יקים עליו את הסנאט והקונגרס כמו גם צבר הבוחרים הפוטנציאלי בשנה הבאה, ובזה כל הענין.
ממשל אובמה יברח ממחויבותו הרטורית לביטחון ישראל במדה וימצא ולו סדק זעיר לעשות כן. אנו כבר ראינו הכיצד החוסיין "נאמן" היה להתחיבויותיו לבעלי בריתו. ראינו זאת במצרים, בלוב, בתוניסיה, בתימן בירדן, בסעודיה, והיכן לא בעצם. האם יש אוויל בנינו המאמין כי לפתע תנוח עליו רוח אלוהי העיברים ויתמוך בעת צרה בישראל? לא מניה ולא מקצתה.
מאידך-גיסא, גם אם לחילופין, כאפשרות נוספת, אובמה אשר אפשר שהגיע למסקנה כי אין סיכוי למיסוד מצב של שלום בינינו לפלשתינים וכך נתן דרור ללשונו לסבר ("למרוח", לתעתע) את אוזני הערבים והפלשתינים מתוך מחשבה כי אין סכנה בכך, טועה אומללות. הצהרותיו מקדמות סיכסוך מזוין מדמם נוסף במזרח התיכון וכך הכל מעיד כי אובמה וממשלו מנותקים מהווית המזרח התיכון והכוחות המנתבים אותו.
בכל האמור למדיניות המזרח תיכונית של החוסיין מהבית הלבן, הענינים הפכו ליגעים, למצער נואשים. האיש הינו רדיקל בעל אוריאנטציה איסלמית וכך לאור זאת ניהל את מצג הזיגזג החמור ביותר שעבר על המדיניות האמריקנית בהיסטוריה הידועה באשר למזרח התיכון. האיש הקים כנגדו קואליציה מזרח תיכונית מקיר לקיר.
מנטרות "הדמוקרטיות המזרח תיכוניות" הינו מצג שוא, אובמה פועל בעקביות פנאטית להשליט את האיסלם הרדיקלי על המזרח התיכון ואפשר בהחלט כי גם על שאר העולם (כולל ארצות הברית של אמריקה). באם מניעיו נובעים מאידאולוגיה אישית איסלמית רדיקלית או כי הינו עוקב נאמן אחר אידאולוגיית "הסדר העולמי החדש" אשר הוא נימנה על חבריו ואשר בדיוק כך גורס כי חייב יהיה להיווצר כאוס עולמי אדיר (ואכן אובמה כבר יצרו באזורנו) על מנת שתקום ממשלה טוטליטרית עולמית בסגנון קרוב ביותר לאידאולוגית הנאציזם. מניעיו לאשורם של האיש עדיין ניסתרים מעינינו אך הפעולות הלעומתיות הינן גלויות וברורות.
כנגדו של אובמה ופעילותו האנטי ישראלית לא התיצבה עד כה ישראל אשר ראשה עדיין ניסה להלך בין הטיפות בתקווה לא לשבור את הכלים (אך ללא כל סיכוי לכך). כנגד האסטרטגיה האיסלמית רדיקלית האובמית התיצב האיסלם המתון (ביחס) דהיינו, בקווים כלליים (עם יוצאים מהכלל לא מעטים) העולם המזרח-תיכוני הערבי הסוני.
אובמה הקים עליו (ועל מדיניות ארה"ב במזרח התיכון) את חמתם של מרבית הידידים המסורתים של ארצות הברית באזורנו (למעט טורקיה המנסה לרקוד על כל החתונות) והפכם באחת לאויבים מרים הרואים צורך להתגונן מממשל אמריקני הזומם (ופעולתיו מעידות), להפילם ולהעלות תחתם את האחים המוסלמים והגי'האד העולמי, וסיבותיו כאמור עמו.
בצד יתרונות ברורים לברית הישראלית אמריקנית קיימים גם חסרונות רבים ואחד מהם הוא ניתוקה של ישראל מסביבתה הטיבעית במזרח התיכון. כאן וכעת ניפתחת בפני ישראל הזדמנות פז אשר לא יכולנו לחלום עליה משך 63 השנים שחלפו דהיינו, להצטרף לגוש המדינות אשר אנו חיים בקרבן, מתנגדי האיסלם הרדיקלי האירני וגרורותיו, מתנגדי האסטרטגיה האמריקנית האובמית ולהתחיל במסע אשר במדה ויצלח בידנו, הוא-הוא אשר יהווה את המהפכה האמיתית בחשיבה ובתפישה המזרח תיכונית שלנו ושל מירב המדינות בו. אל לנו לשכוח, למרות נטיתה לתרבות המערב, ישראל שוכנת בפאתי מזרח ועליה להגיע להבנה עם שכנותיה רבות לפני שיקום יחסים עם מדינות המערב. כעת הוא הזמן, כעת יש לנסות ולתפוש השור בקרניו.
העת גם נכוחה יותר מתמיד לנסות ולהביא את מדינות הסרוב הסוניות לתווך באורח יותר אובייקטיבי בנינו לבין הפלשתינים, למצער באורח הוגן מונים רבים מהתווך המוטה, הלעומתי וחסר הבנת המציאות אותו מפגינים אובמה וממשלו.
ישראל יכולה לתרום כה רבות לגוש המדינות הסוניות מתנגדות-איראן בהבטים הכלכליים, המדיניים, הטכנולוגים וכמובן הצבאיים. בהצגה נכונה של הדברים, לא יקשה על ישראל להגיע לעמק השווה דווקא בימים עלו עם ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ תוך יצירת הבנות הסכמות ואף הסכמים חשאיים אשר יהפכו ברגע המתאים לפומבים. ישראל יכולה לקדם יחדיו עם שותפיה האסטרטגים החדשים ציר כלכלי, פוליטי וצבאי אשר יעמוד כנגד דחף ההגמוניה האזורית האירני.
מוצר הלוואי של יצירת גוש אנטי-איראני מזרח תיכוני בהשתתפות ישראל ישא דיבידנדים נוספים בדמות אימוץ נוסף של קשרינו עם מעצמות המזרח העולות סין, הודו ורוסיה.
על ישראל למנף (בשום שכל, לאט, בחשאיות ובזהירות מירבית) את זהות האינטרסים האנטי-אמריקנית שנוצרה במזרח התיכון ושותפים לה מדינות כגון סעודיה, ירדן, סוריה, תימן, לוב, כל נסיכויות המפרץ ואף מדינות רחוקות כגון מרוקו, אלג'יר, תוניס, עיראק ואחרות וכמובן גם ישראל. ההצלחה כמובן שאינה מובטחת אך הרי אותה זהות האינטרסים (עוד לפני השבר ביחסים בין הסונא לארה"ב), הביא את ערב הסעודית וירדן לשתף פעולה (אמנם מוגבלת) אך חיונית ביותר, עם ישראל. כעת המצב השתנה אף יותר לטובת ענין שיתוף הפעולה, כעת קיימת זהות אינטרסים ממשית ואסטרטגית בין "מדינות הסרוב" הסוניות וישראל, זהות כה רבה עד כי שיתוף פעולה ההולך ומתהדק אינו חזון ניפרץ יותר, זו תהיה המציאות המזרח תיכונית במידה ונשכיל לפעול בשום שכל.
במתכוון איננו מזכירים כאן בהקשר שיתוף הפעולה האפשרי את מצרים. החונטה הצבאית המצרית אימפוטנטית ומתחזקת את חוזה השלום עמנו מפאת שהנו לתפישתם הרע במיעוטו לעת הזו. סימנים רבים מדי מצביעים על האפשרות כי מצרים תהפוך בתוך שנים ספורות לתאוקרטיה איסלמית בשליטת האחים המוסלמים. מבחינת ישראל, ניראה כעת כי מצרים הינה ללא תקווה עבורנו, עם כל הצער בכך. ברי כי אל לנו להרים ידים ולנסות ליישר ההדורים עם המצרים כעת ובעתיד אך התוצאות למצער מעורפלות. למותר לציין כי מצרים הינה "פסגת השגי" מדיניות האיסלמיזציה הקיצונית המזרח תיכונית של האובמה.
אובמה בסיכלותו כי רבתה הראה באותות ובמופתים מזוגזגים להלל כי אין כל ערך לברית כלשהיא, טקטית או אסטרטגית בין ארה"ב לכל מדינה שהיא במרחב המזרח תיכוני. החוסיין באיוולתו, כרת את הענף (עם כל הגזע) אשר עליו נישענה המדיניות האמריקנית משך שנים רבות בלא שהשכיל למצוא חלופות הולמות (למעט מלל "הדמוקרטיה" הריק מתוכן ושכל), האיש התנהל כרדיקל חסר דעה ובעל שכל ישר וחזון הרחוק כאורך אפו..
מדינות הסרוב הסוניות עשו בדיוק את שנידרש מהן במדה וחפצות לשמור על האינטרסים שלהן, הן ניתקו עצמן מהמדיניות האמריקנית והחלו צועדות בנתיב עצמאי, נטול- אובמה. ממש כפי שעל ישראל לעשות ובחלקו עושה כבר מזה שנתיים עת התברר כי בבית הלבן יושב אויב לישראל בעור של כבש.
כמובן שאנשי הבית הלבן מודעים היטב למרקחת המבאישה שרקחו והמיטה אסון על המדיניות האמריקנית באזורנו והללו ניכנסו להיסטריה, אין אפשרות לראות את נאום אובמה באורח שונה. אובמה מסתכן בעימות חזיתי עם ישראל וכל הלובי היהודי שלא להזכיר את הצבר העצום של הנוצרים האוונגליסטים אשר יעלו על הבריקדות למען ישראל ובלבד שיוכל ליישר את ההדורים שפעולותיו האוויליות יצרו במזרח התיכון.
ישראל "ניבחרה" להיות השה לעולה, הפיון שיוקרב באשר הינה ניתפסת כחוליה החלשה במזרח התיכון. ישראל ניתפסת כך באשר ממשל אובמה עצמו עמל במחשכים משך השנתים החולפות להאדיר את מסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל וכעת הינו מקווה לקטוף את הפירות בתקווה כי ישראל תצעד בתופים ובמחולות, בבלי דעת ושום שכל לעבר עמוד התליה של עצמה ובכך ישוקם מעמד המדינה האמריקנית שכבר התדרדר חמורות בראיית מדינות המזרח התיכון..
משך דורות, נהגו ממשלות ישראל לכסות על חילוקי דעות, לעיתים קשים ביותר עם הממשל האמריקני. ניראה כי כיסוי והסתרה של חילוקי הדעות עם הממשל אינו משרת עוד את האינטרסים של ישראל וכעת ראוי יהיה יותר לחשוף ולהעלות על נס את חילוקי הדעות עם הממשל.
חשיפת המחלוקות תעזור לישראל בתוככי ארה"ב בהידוק השורות בין כלל אוהדי ישראל שם. חשיפת המחלוקות יתנו נשק רב עוצמה בידי הרפובליקנים ודמוקרטים איכפתים, אשר מצידם יפעילו לחץ על ממשל אובמה דרך דעת הקהל ודרך בתי הניבחרים להתישר לפי "הקו הישראלי". חילוקי הדעות אשר ינתן להן פומבי ידברו אל ליבו של העולם הערבי במרחב המזרח תיכוני הסוני אשר נימצא כעת במסלול התנגשות קשה עם ממשל אובמה ויעזרו לישראל להדק קשריה עם מדינות איסלמיות, ניפגעות-אובמה.
ממשל אובמה פעל ופועל באורח בוטה כנגד האינטרסים הקיומים של מדינת ישראל (אספקת נשק אמריקני הינו תחליף עלוב לתמיכה אסטרטגית) וכך, אל לה לישראל אמנם לשבור את הכלים ביחסיה עם הממשל (יחסי ישראל עם העם האמריקני מצויינים כתמיד) ושומה על ראש הממשלה לנסות לחזק ולתחזק היחסים אך מאידך-גיסא, ישראל חייבת לראות ולצפות את האינטרסים הקיומים שלה עצמה. לא ארה"ב עומדת בסכנת קיום, זו ישראל.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
